אבן טורקיז

את אבן הטורקיז הביאו לראשונה לאירופה דרך טורקיה. האירופאים שהיו בטוחים שהמקור שלה אכן בטורקיה כינו אותה ״טורקי״, אך הצרפתים היו אלה ששינו את שמה לטורקיז וזה השם שלה עד היום. במקור היא מגיע בכלל מפרס וצבעה תכלת ירקרק. בתרבות האצטקית שבמקסיקו במאה ה-16 וה-16 היו מקשטים באבן חפצי פולחן ובמאה ה-19 המחזה ״קליאופטרה״ הכניס את האבן לאופנה.

אבן הטורקיז הינה בין האבנים העתיקות ואחד משימושיה הנפוצים ביותר בעולם הינו להכנת קמעות ותכשיטים. לאבן הטורקיז יש כוחות משלה ולכן בפרס עד היום מאמינים כי היא משמשת נגד ״עין הרע״ ונהוג היה לשזור את האבן ברעמות ובזנבות של סוסים וגמלים בכדי שתשמור על הפרסים. האבן נמצאת קרוב לפני השטח בעיקר באזורים יבשים. היום אזורי הכרייה הם באירן, טקסס, ניו מקסיקו, קליפורניה, טיבט וסין. קשה ללטש את האבן בשל היותה מחוררת.

אבן הטורקיז – שימוש רוחני

במשך השנים היו עושים באבן הטורקיז שימוש בטקסים רוחניים בשלל תרבויות. יש לה מקום של כבוד בתרבות ובמסורת הבודהיסטית.

כמעט שלא ניתן להשיג אבני טורקיז חלקות, הן לרוב ישלבו כתמים כהים. האנרגיה של אבן הטורקיז נחלקת לשתי נישות עיקריות: סליחה וחיבור פנימה. יש בה מאין יחסי גומלין שכן מצד אחד צבעה הכחול מקשרה לשמים בעוד כתמיה החומים מקשרים אותה לאדמה. יש לטורקיז את היכולת להתחבר לאדם שעושה בה שימוש ולהתאים עצמה לאנרגיות שלו וכך למקסם את יכולותיו. בנוסף, היא בעלת השפעה על הרגש ומספקת עזרה לאנשים שהרגש אצלם חלש. אנשים שעושים בה שימוש מצליחים למצוא את המקום לעזור לאנושות ולכן היא מתאימה לאנשים שמרגישים או בטוחים כי אין להם מה לתרום בעולם שלנו.